אודות הסופר. בנימין )יוני, פול,שמעון( ווטרמן נולד באנגליה בתאריך כ"ח שבט התשנ"ד )94\2\9 למניינם(, לאימא ממוצא צרפתי ואבא ממוצא אנגלי.

Transcription

1 1

2 2

3 אודות הסופר. בנימין )יוני, פול,שמעון( ווטרמן נולד באנגליה בתאריך כ"ח שבט התשנ"ד )94\2\9 למניינם(, לאימא ממוצא צרפתי ואבא ממוצא אנגלי. הוא עלה לארץ בשנת התשנ"ז )1999( והתגורר ברעננה. לאחר מכן עבר לגור בנתניה, שם למד בביה"ס הממלכתי דתי "עוזיאל". בתיכון למד בבית ספר "בר-אילן" בנתניה, ולאחר שסיים את לימודיו החליט ללמוד בשכונת בית וגן בירושלים בישיבת 'תפארת שרגא' בראשות הגאון המופלג העניו, רבי משה לינצ'נר. במרוצת השנים בישיבה, צבר בנימין ווטרמן ידע תורני, אותו הוא חולק עד היום לכל מי שחפץ בכך. תמונה: 3

4 הקדמה, מבוא ופתיח היות ומן הראוי שכל יהודי המתעסק למעלה מ- 7 שנים בלימוד תורה ויהדות יעלה על גבי הכתב את אשר למד, מצאתי לנכון - גם אני הקטן - להביא חלק זעיר מהידע והמידע שנרקם, נותב וע ו ב ד בחוש, בתוך מוחי. הרי בכל מהלך חיינו אנו משתדלים תמיד לשפר את תגובותינו, התנהגותנו, קישורינו החברתיים ואישיותנו, וזאת בעזרת למידה רבה ומעמיקה בכל תחום לימודים שניצב בפנינו. כמות החומר שאנו לומדים במהלך חיינו גורמת לשינויים דרסטיים במוחנו, ובעקבות כך גם חלים שינויים דרסטיים וקיצוניים בהתייחסותנו ובתגובותינו בכל הקשור להשקפת עולמנו ולהשקפת עולמם של הסובבים אותנו. ככל שזוכים אנו להתבגר, כך נוכחים אנו יותר ויותר לגלות כי על מנת לעמוד בקצב הלמידה עלינו להשתדל ללמוד יותר ויותר. כתוצאה מלמידה אינטנסיבית זאת מתווספים וגדלים מספר הקישוריות בנקודת הסינפסות שבין הנוירונים שבמוחנו נוסף על תאי הג ל יי ה הקיימים, כך שאותות כימיים נוצרים וכך זוכים לצבור ידע רב. עם זאת, ישנם פעמים שהקולטנים שבמוחנו לא מעבירים למוחנו בפעולת התמרה מידע רב, שיכול לשפר עוד יותר את היבט התנהגותנו ובכך לגרום להשקפת עולם נכונה יותר, מאחר ומידע רב אובד. על כן, מלבד ההודאה בראש ובראשונה לבורא עולם, הננו חייבים הכרת הטוב למספר רב של אנשים שבזכותם זכינו לי דע שיש לנו. ולכן נראה לי שכאן המקום להודות לכל מי שעזר לי לקבל ידע תורני והשקפת עולם נכונה וברורה לחיים: )וכמובן לכל מי שחושב שהייתי צריך להזכיר אותו כאן( ליקרה לי מכל! הרבנית הדסה אסתר! שעלייה נאמר בנדרים )נ, א(: "שלי ושלכם שלה היא", כי על ידה הוא כל מה שלמדתי ובזכות תפילותיה אני מי שאני. לאבי מורי העניו שאול אלן ווטרמן, למרת אמי החסידה פרנסין ציפורה ווטרמן, ולשני אחיי הקטנים - שלו רפאל ויואן יהושע וכמובן לכל משפחתי המורחבת. להורים החשובים והמהוללים של הרבנית הדסה אסתר - הרב אשר והרבנית רבקה ביטון שהביאו נשמה כה טובה, גבוהה ומתוקה לעולמנו הקטן. חבריי היקרים, עמית חביב, שלום שער, שלמה אסולין, רון שלום, אסף אטיאס, הרב ניסים גדסי, יהושע ג'ורנו ורמי לזימי, שתמיד עזרו, יעצו ותמכו בי בכל. ליועץ המס הכלכלן ורואה החשבון היקר מר יהודה פוריאן, נתנאל בהר, הראל שמש, אושרי ששונוב, הרב אוהד סטרולוביץ', הרב נועם קנפו והרב איתמר שלג. מחנכיי, החל מהגננת ניצה והסייעת רחלי ועד לאלו שזכיתי ללמוד אצלם עד סיום לימודי בתיכון בר-אילן בנתניה. 4

5 הרב ליעד סבן, הרב רפאל רובין והרב כתריאל אלפרוביץ'. הגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, שבעצתו הלכתי ללמוד בישיבת 'תפארת שרגא'. הרב יהושע אהרוני, שהמליץ לי ללמוד בישיבת 'תפארת שרגא' בבית וגן בירושלים. ראש ישיבת 'תפארת שרגא' העניו הדגול הרב משה לינצ'נר. הרב אהרון אלוילי שאני חייב לו הכרת הטוב. הרב מאיר לינצ'נר, הרב מר יורם רם, הרב המורה דוד אדר, הרב המורה רפי שמול, הרב צבי בש ולכל צוות תיכון 'קרית נוער' בירושלים. המנכ"ל המהולל בפה עמו, משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו, הרב דוד מתתיהו. הרב אברהם בינדר הכהן, הרב דוד טובי, הרב אלזרה, הרב פייבל לינצ'נר, הרב דוד לינצ'נר, הרב זינגר, הרב שרון, הדיין הרב דניאל שריקי, אב בית הדין הדיין הרב שלמה ידידיה זעפרני, הרב נדב, הרב אמי טרבלסי, הרב יעקב מורנו והרב זאב מאור. לחברותות שלי, הרב אלעזר מקונן, הרב יצחק ברכה, עמית חביב, יוסף שמחי, יעקב בראונשטיין, שמואל מולדיליאנו קביליה, ועמיר מליחי. חברי מירושלים אדיר פלד, חברי הפסיכולוג ד"ר שמעון דהר, הרב אליהו פנחסי, הרב חכם ארנון שחר, הרב שאול קוקה, הרב יעקב רבי, הרב הראל עמר, הרב הסופר סת"ם מר אליה יונה וחברי הרב ישראל קידר. לכל הבחורים, הרבנים, והאברכים שלמדו, לומדים וילמדו בישיבת 'תפארת שרגא'. לתלמידיי הרבים בתיכון "קרית נוער" בשכונת בית וגן בירושלים, שעליהם כתוב בתהילים )קיט, צט(: "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי". בזכותם אני מצטרף בלב שלם לדעת רבי במסכת מכות )דף י עמוד א(, וגם אני אומר: "הרבה תורה למדתי מרבותיי ומחבריי יותר מהם ומתלמידיי יותר מכולם". בספר זה השתדלתי לכתוב על קצה המזלג מספר סיפורים, אשר חלקם אף אישיים, משלים ובדיחות, מתוך מטרה להסביר ולשפר כמה וכמה תחומי עניין חיוניים בחיינו, ובפרט בתחום היהדות. בנוסף, השתדלתי להביא ראיות ומקורות לדבריי מדמויות מהתנ"ך, וכן השתדלתי לקשר את דבריי לפרשיות השבוע. עשיתי מאמץ לכתוב את ספרי באופן בו כולו יהיה אופטימי, תמיד ייקרא בנימה חיובית, הדוגמאות יהיו מוחשיות וללא אפקט של פחד. אי לכך המעטתי בשימוש במונחים כגון מוות, עונש, סבל וגיהינום. בנוסף, במהלך הכתיבה, השתמשתי בלשון רבים ובגוף ראשון, ברוב ככל הספר. כי לדעתי שימוש במילה "אנחנו" יותר נעים משימוש במילה "אתה" או במילה האנוכית - "אני". סיבה נוספת היא היות וספר זה נכתב לכל מגזר בעם ישראל, החל מחילונים ועד חרדים בצורה שווה, והשתדלתי שכולם יוכלו למצוא בו טעם וקורת רוח. 5

6 בספרי אינני מפנה אצבע מאשימה לכיוונו של מישהו, ובפרט לא על אומות העולם, אינני תובע דבר מאף אחד, ולכן בשונה מחלק מספרים אחרים בהם משתמשים במילה 'גוי', וכותבים עליהם את אשר חלקם כותבים עלינו, החלטתי להשתמש במונח 'אומות העולם', ולהישאר עם דעה ניטרלית לגביהם, היות ואני מעוניין שספר זה יתורגם למספר שפות ויגיע גם לידיהם, מבלי לעורר חלילה פוגרומים ושנאה מיותרת. מאחר ואין כמעט ספר ללא טעויות כתיב, הנני מבהיר כי ייתכנו וחלק ממקורותיי ומהמידע שכתבתי אינם מדויקים, ולכן אין לראות את ספרי כנכון וכמדויק במאת האחוזים, היות והספר רק מפתח ומבאר את השקפתי על היהדות, העולם, ועל מספר נקודות חשיבה בתחומים שונים בחיינו. על כן, בכל מצב, גם לאחר קריאת הספר, מומלץ ועדיף להתייעץ עם אדם חכם לפני שפועלים על פי מה שכתוב בו. הספר אמור לעסוק בעניין ההשתדלות הנכונה בחיים, מידת האמת והשקר, שררה ורבנות, אמונה ודמיון, חופש, שלום, אהבה, חסד, הלכה, כסף, דמויות מהתנ"ך, לאום, יצר הרע, עבודה וקריירה, אמונה, צניעות, אחדות, התחדשות, יעוץ, מדע, בריאות, דרגות ברוחניות, משיח, קונפליקטים ופיצולי אישיות, בית המקדש, בכי חיובי ושלילי, שבתות וחגים, מצות ברית המילה, השפעת הדת היהודית על האדם ועל העולם, רגש, ההגבלות וההיתרים ביהדות, אחווה, חינוך ילדים, חיי נישואין, מדע, חשיבה אופטימית וחיובית, דרגות בגשמיות, יציאת מצרים, תפילה, שלווה, שידוכים, הגיון ועוד... תיהנו! 6

7 פרשת בראשית תורה ותשובה לנצל את המומנטום פרשת בראשית מזכירה לי את חודש אלול, שהוא החודש האחרון של השנה. והיות וסוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש, אז חודש אלול מזכיר לי את פרשת בראשית. בחודש זה, לפי גלגל המזלות הלועזי, שלפיו נקבעים המזלות, שולט מזל אריה שנאמר: "אריה שאג מי לא יירא", ולכן האריה מסמל את חודש אלול. חשבתי אולי לחדש. ישנו פסוק: "ו ע י ר פ ר א א ד ם י ו ל ד". ע י ר הינו בנו של החמור, והאדם מטבעו הוא בעל יצר רע חזק ונוטה לחומריות. אך דווקא מכיוון שיש לו יצר רע והוא "עיר פרא", אז הוא "אדם י ו ל ד", כלומר יכול לצאת ממנו בן אדם שנולד, בשונה מחיה שמומלטת. עם ישראל נולד בקבלת התורה במעמד הר סיני. לקבלת התורה נדרשה הכנה של 40 יום ו- 40 לילה, כנגד מספר הימים שלוקח לוולד לקבל צורת אדם, וגם כנגד 40 יום מתחילת חודש אלול ועד ליום כיפור. ב- 40 ימים אלו האדם יכול להיוולד רוחנית מחדש על ידי שמתחיל ופותח דף חדש. ודבר זה אפשרי בהתקיים כמה תנאים, כאשר: א. אוהבים את ה'. ב. מקבלים את דבריו. ג. יראים ממנו. ד. מרגישים את קרבתו. ה. חיים את היות ה' אתנו תמיד. כידוע, על שלושה דברים העולם עומד על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. שלושת עמודים אלו הם כנגד תשובה, תפילה וצדקה. המכנה המשותף ביניהם הוא שכולם מעבירים את רוע הגזירה. וזה מסתדר, כי הרי: א. צדקה היא בעצם גמילות חסדים. ב. תפילה באה כנגד עבודת בית המקדש, ולכן, בימינו, כשבית המקדש נחרב, התחליף לכך היא התפילה. ג. תורה כנגד תשובה, שהלא הדרך לחזור בתשובה היא על ידי לימוד התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. בניגוד לתפיסה שרווחה בדורות הקודמים, תחילת התשובה - לפחות בדורנו - ודאי איננה מתבצעת על ידי גלגולי שלג ותעניות אלא על ידי לימוד התורה וקיום 7

8 המצוות הכתובים בה מתוך אהבה. על ידי השילוב של שלושת העמודים יש באפשרותנו להתקרב לה', וכאשר קרובים אליו יתברך אזי באופן אוטומטי מתבטלות הרבה גזרות רעות. פרשת בראשית מסמלת את תחילת השנה, מכיוון שבבריאת העולם האנושות קיבלה הזדמנות להכיר את ה' ולהתקרב אליו על ידי לימוד תורה וחזרה בתשובה, על אף הקושי הגדול והתהליך הארוך שכרוך בדבר. וזה מזכיר לי סיפור שיכול להמחיש זאת. מעשה בחתיכת עור שנחתכה לשתיים ונמכרה, חציה נקנה לצורך עשיית נעליים, וחציה השני נרכש, להבדיל, לעשיית קלף לשם כתיבת ספר תורה. והנה, ביום מן הימים, חתיכת העור הראשונה, שכבר הייתה חלק מבסיסו של נעל, התהלכה באירוע מפואר של הכנסת ספר תורה. ולפתע, היא הביטה על הספר וזיהתה שם את...חברתה. מיד זעקה אליה: "למה את נעשית ספר תורה, תפקיד מכובד לכל הדעות, ואני משמשת בסך הכל כ...נעל?". ענתה לה חברתה: "לשם כך הייתי צריכה לעבור תהליך ארוך ומסלול מפרך. הוסרה ממני ה ש כ ב ה החיצונית והורדו השערות, לאחר מכן עיבדו אותי במי עפצים או בסיד לשם מצות כתיבת ספר תורה, ולכן נעשיתי קדושה וכעת מכבדים אותי". בדומה לזה, כל יהודי שלומד תורה, הוגה ועמל בה, ומעבד את דברי התורה בפיו, כותב בעצם את התורה על לוח ליבו, כפי שנאמר במשלי )ג, ג(: "חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך". ומובן שאישיותו שונה בתכלית ממי שלא זכה לכך. 8

9 פרשת בראשית 2 קין והבל שתי גישות לחיים ישנם בפרשה כמה נקודות המעוררות שאלות רבות בלב המעיין. בפרשה )פרק ד, פסוק א( מסופר על הולדתם של התאומים קין והבל, והתורה מציינת את העובדה שהבל היה רועה צאן לעומת קין שהיה עובד אדמה. וכאן יש לתמוה, הרי כידוע תורתנו הקדושה מקצרת במילים, ולעומת זאת אין בה אפילו אות מיותרת, אם כן מדוע ראתה צורך להאריך בהזכרת עיסוקם של התאומים? בהמשך הפרשה נאמר )שם ג(: "ויהי מקץ ימים", ועלינו לשאול, על אלו ימים מדובר? ועוד נאמר )שם ד(: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", וגם כאן נציג תמיהה, לכאורה היה עדיף לנקוט בלשון יותר ברורה ופחות ארוכה, כמו "וישע ה' אל מנחתו של הבל"? יתירה מזאת, בהמשך )שם ח( מספרת התורה על דו-שיח שהתנהל בין האחים: "ויאמר קין אל הבל אחיו", אך כאן התיאור כביכול נעצר, איננו יודעים מה הוא אמר. לאחר בירור גם גיליתי שזהו המקום היחיד בתורה שכתוב "ויאמר" ולא כתוב מה אמר. כשחיפשתי תשובות לשאלות אלו קיבלתי עליהם מענה ממחבר הספר "כלי יקר". כידוע, ישנן שתי גישות בחיים. הראשונה היא - להילחם בכל דבר ודבר. הגישה השנייה היא - פשוט לא להתרגש ולהבליג על הכל מתוך שלווה אמיתית ורוגע נפשי. וזאת נוכל לעשות כשנציב אל מול עינינו את דברי שלמה המלך, החכם מכל אדם, בספרו קהלת )א, ב(: "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל". וללמדנו בא, כי אין אדם שיכול לקבל יותר ממה שה' גזר עליו ואי אפשר לעקוף את ההנהגה השמיימית, ובקיצור: גזרת שמיים. והואיל וכך, חוה קוראת לבניה על שם שתי צורות החיים האלו. קין מלשון קנייה, על שם גישת החיים של מרדף אחר הקניינים הגשמיים, השגת רווחים וריבוי נכסים, גם במחיר מלחמה. והבל פירושו הפשוט: דבר שאין בו ממש, והוא מושאל מלשון הבל פה, כמו שהאדים העולים מן הפה אין בהם ממשות כך כל ענייני עולם הזה הם הבל אשר בשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראויה )ראה במפרשים קהלת שם(, וזוהי הגישה השנייה למבט נכון על החיים שטוענת שחבל על כל הטירחה והמאמץ, שהרי ממילא לא יצא מזה כלום, כי רק התורה והמצוות הם העומדים לנצח נצחים. ומכיוון ששמו של האדם מסמל את מהותו בחיים, אי לכך שני התאומים הראשונים 9

10 בהיסטוריה בוחרים את עיסוקם לפי שמם. הבל כביכול בחר להיות רועה צאן, אשר מטבע הדברים אמנם נע ונד תמיד ממקום למקום, אך אינו עובד קשה ומתבטל הרבה. לא בכדי בחרו אבותינו להיות רועי צאן, כי זוהי עבודה שמחברת אותך לטבע ובייחוד לבורא. אך קין הפך לעובד אדמה מה שקוראים היום "בעל בית", אדם שמטבעו יודע מה יאכל וכמה יאכל, יש לו בית קבוע ועתידו בטוח. אבל כאן עלינו לשאול, למה לבחור בגישות כה הפוכות? התשובה היא כך: הבל רצה לחיות חיים שקטים ושלווים, ללא דאגות, באשר הוא חי את היום ומסתפק במה שיש לו. אך קין רצה לחיות חיים של מסחר. לקנות אדמות ולהרבות נכסים, וכל היום רק לעבוד. אך הגישה של קין מוגזמת ואינה דרך חיים נכונה לחיים. עובדה היא שאבותינו לא נהגו כמוהו ובחרו להיות רועי צאן. כי ידעו כבר שאי אפשר לעקוף את ה' ולא נהנים יותר ממה שנגזר, וכמו שהיטיב לבאר זאת הרמב"ן בפרשת וישב )בראשית לז, טו( באומרו: הגזירה - אמת, והחריצות - שקר. ואפילו במהלך היציאה לשידוכים, גם אם אדם רוצה אישה מסוג, אופי וסגנון מסוים, אם לא נגזר עליו הוא לא יקבל אותה, אם לטוב ואם למוטב. כמו שמסופר על הבחור שלמד במסכת עירובין )דף נג.( שמי שיש לו אישה רעה אינו רואה פני גיהינום, ולכן החליט לחפש אצל מיטב השדכנים אישה רעה. ]אגב, לא בכדי ראשי התיבות של המילה שדכן הן: שקר דובר כסף נותן. שהשדכן מתקשר ומספר שקרים כמו למשל שהחם )חותן( עשיר ונותן הרבה כסף[. על כל פנים, בשעה טובה מצאו לו בסוף את השידוך ה"מתאים" והוא התחתן איתה מתוך ידיעה )בתת-מודע, לכל הפחות( שהוא בגיהינום כבר לא יהיה... והנה, הפלא ופלא, הוא קם בבוקר ורואה כי הכלה מחייכת אליו, אדיבה כלפיו, ומאוד מתחשבת בו. הוא חשב שזה רק בגלל ההתחלה, אך גם כשעובר הזמן הוא שם לב שהיא יותר מידי נחמדה אליו. כשראה כך, התקשר לשדכן בחמת זעם וטען שהיה כאן "מקח טעות". "למה שיקרת לי?" צעק דרך השפופרת, וקולו בקע עשרה רקיעים. ראתה אשתו שהוא צועק על השדכן. ולאחר שסיים את שיחתו ניגשה ואמרה לו: "אל תכעס, פשוט שמעתי שאתה לא רוצה לראות פני גיהינום אז החלטתי לעשות הכל כדי שאכן תראה"... מסיפור זה - בין אם היה ובין אם לא אנו לומדים שהאדם לא יכול לקבל יותר רע או טוב ממה שנגזר עליו. ו"קץ הימים" שנאמר בפסוק הוא קץ של תקופה בה התאומים, קין והבל, רבו ונחלקו ביניהם כיצד עדיף לחיות, האם בגישה הראשונה, של קין, או שמוטב לבחור 10

11 בגישתו של הבל. אם נרצה לדמיין את מהלך הוויכוח, הרי שנשמע את קין אומר להבל: "אתה בטלן"! והבל אינו עונה לו, כי היה ברור לו שגישתו של קין היא "הבל הבלים". על אף העובדה ששניהם מביאים קרבן. קין מביא פירות וזרע פשתן, כי לא שייך אכילה אצל הבורא, ובאמת היה זה מכיוון שדאג לכסף שלו, וכך גם הייתה השקפתו בחיים. והבל, לעומת זאת, מביא את חלקיהם המשובחים ביותר של עידית צאנו כי לא דאג לכספו שממילא שייך לה', וברצונו אף יוסיף לו. ולכן כתוב באריכות - "אל הבל ואל מנחתו". ללמדך שקודם קיבל ה' את דרך חייו של הבל, ורק לאחר מכן, לאור העובדה שקיבל את דרך חייו ממילא גם קיבל את מנחתו. הבל מבין שאי אפשר להשיג יתר על מה שנגזר, וכבר ידע את הכלל שכתב הרמב"ן )שמות יג, טז(: "אם יעשה המצוות - יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם - יכריתנו עונשו, הכל בגזרת עליון"! ואילו קין, במקום להבין את האיתותים שה' שולח לו משמים, קם ורוצח את הבל. וכעת נבין כי ביאור הפסוק "ויאמר קין אל הבל אחיו" הוא, שלמרות שבאמת לא אמר לו כלום, פניו הביעו את חוסר שביעות רצונו, וזה נחשב לו כאילו דיבר, כי לפעמים תנועת פנים משפיעה יותר מהדיבור עצמו. פעם בא בחור לרבי אליהו לופיאן ואמר לו שהוא רוצה ללמוד מקצוע כדי שיוכל לפרנס את משפחתו וילדיו בכבוד לאחר נישואיו. שאל אותו הרב: "מי אמר שתתחתן?" ענה הבחור: "מה זאת אומרת? בעזרת ה', כולם מתחתנים אז גם אני אתחתן". שוב שאל הרב: "ומי אמר שיהיה לך ילדים?" השיב לו הבחור בתמיהה: "מדוע הרב אומר לי ככה? בעזרת ה' יהיו גם ילדים". אמר לו הרב: "על הכל אתה אומר "בעזרת ה'" זאת אומרת שהגעת להכרה שה' מזווג זיווגים וה' פוקד עקרות, ועם כל זאת אתה לא סומך עליו שיזמין לך פרנסה? גם על פרנסה תגיד "בעזרת ה'!", כי מפתח הפרנסה בידיו והוא משביע לכל חי רצון". בתוך כל אחד ואחד מאתנו מרקד לו "קין" קטן שמנסה להסית אותנו, להעביר אותנו על דעתנו ולשגע אותנו. הוא קורא לנו 'בטלנים' ומכניס לנו ספקות לגבי דרך חיינו שעיקרה לסמוך על ה' ומעלה תמיהה האם זו היא הדרך הנכונה בכלל. תפקידנו לעמוד על המשמר ולדאוג לכך שלא נימשך אחריו ולא נקשיב לו לבל יטרידנו לבסוף מן העולם, חלילה. לבסוף אומר ה' לקין: "אם אתה קורא לעצמך 'עובד אדמה' וסומך על יגיע כפיך שיגרום לאדמה להצמיח יבול אז מהיום והלאה האדמה לא תוסף תת כוחה לך ולא יצא ממנה כלום, ואין זה משנה כמה תשתדל ותתאמץ. וכמה שתחשוב שאתה 11

12 מסודר, ככה תראה שיותר יסדרו אותך. וגם תהיה נע ונד כדי שתבין שאתה לא בעל הבית ולא קובע כלום בעולם, אלא הכל בעזרתי". בהמשך הפרשה )בראשית ד, יז( נאמר: "וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" ושמעתי מפי הרב זאב מאור שהוא בנה את העיר בשביל חמישה אנשים. ולא הבנתי, מדוע קין בונה עיר שלמה בשביל חמישה אנשים ולא זו בלבד אלא שעוד נותן לעיר הזאת שם. ויתירה מכך, מדוע התורה מזכירה את זה בכלל, מה המסר שטמון כאן? עלינו לדעת, לשם יש מהות. והשם 'חנוך' מהותו חינוך. וקין קראו חנוך כדי שיצא מחונך וידע שהכל בגזרת עליון, ואי אפשר להרבות עליה או להפחית ממנה. קין בונה עיר כדי שיהיה מקום שבו יוכל לחנך את זרעו לעבודת ה'. הוא הבין שלא נפטרים בקלות מבעיות של אמונה, וזו בעיה תורשתית. ולכן גם קרא לעיר 'חנוך' כדי לעשות לעצמו מעין תזכורת שעליו לחנך את בנו לאמונה ולעבודת ה'. והנה פוקו חזו כלומר, צאו וראו - שאדם שמחנך את בניו לעבודת ה' ומצליח בחינוכם בדרך כלל שמח. ואילו אדם שאינו רואה ברכה בעמלו בחינוך בניו, בדרך כלל עצוב ומבולבל כל ימי חייו. ומכאן יצא לנו לימוד גדול, לחנך את בנינו כבר מקטנות כי בורא העולם הוא שליט כל יכול והכל בידיו, ולנו לא נותר אלא להתפלל ולבקש: האר פניך ונוושעה! 12

13 פרשת נח הסקרנות השלילית הניגוד למושג כבוד האדם דבר מדהים מצאנו בפרשתנו. נח שולח את העורב והיונה בכדי לבדוק אם כלו המים מעל פני האדמה. וקשה, למה צריך לשלוח שלוחים, וכי נח לא יכל להוציא את ראשו כדי לראות אם פסקו המים? אלא שהתורה באה ללמד אותנו מסר עמוק ומוסר השכל לחיים. יש דברים שגם אם הם מעניינים ומסקרנים, לא כדאי לראות ולא כדאי לשמוע. ישנו שיר ידוע שמילותיו הם: "אל נבקש הכל לדעת, אל נסתקרן לגבי המחר, יש לפעמים שסיבה לא נודעת, יש לפעמים שנסתר הדבר. יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע, נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה. לא צריך כל דבר לחקור ולשאול, לפעמים גם מותר לא לדעת הכל. א ל נבקש סיבה לכל צעד, א ל נבקש לדעת כל סוד, יש לפעמים שסיבה לא נודעת, אל נתייאש, אל נפסיק לצעוד. יש בוודאי דברים שעשינו, ישנם כאלה לא מעטים, אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו, אולי נגלה סיבתם בעתיד". בימינו אנו כאשר מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, לפעמים נוצר מבול של שמועות בחוץ - אנשים כל היום מדברים ומדסקסים, מי דקר? ואת מי דקרו? איך? למה? וכמה? כל הדיבורים האלו הם שטויות! ועלינו למגר את התופעה הזאת ולשרשה מקרבנו! אביא כאן לפניכם מאמר מחזק שקראתי שכתב יהודי בשם משה ישראל: "מי מאתנו לא ראה בזמן האחרון סרטון של חיסול של בני אדם, אם זה מצד ארגון טרור או מחבלים שמחליטים לקחת את החוק בידיים ולשלוח יד בחיי אדם, וכל זה לא מספיק אלא שבתוך דקות ספורות זה עולה כבר לרשת וכל ברנש שאין לו שכל יכול לראות את זה בלחיצה אחת על המסך. אני זוכר שהייתי קטן וראיתי סרטון שבו עורפים ראשו של אדם, המחזה זעזע אותי ולא הצלחתי לישון ימים שלמים, בעקבות כך חשבתי על המוות זמן לא קצר. בתור ילד קטן הדבר פגע בי חזק מאוד. בדורנו, עם התקדמות הטכנולוגיה החדשה והתפרצותה של רשת האינטרנט, אפשר לעלות סרטון בזמן אמת לכל עם ישראל, במיוחד עם כלי התקשורת והעיתונאים חסרי הרגש שלנו. לכן אני חושב שזהו דבר מזעזע בכל קנה מידה וצריך למנוע את האפשרות לזה, בכל מקום. לחסום גישה של אנשים למקומות רגישים מעין אלו. בנוסף, אותם התערוכות שמציגות גופות של אנשים, שהרגו אותם במיוחד לצורך 13

14 התערוכה, או אפילו אלו של כאלו שנפטרו מעצמם, הרי שמדובר כאן בשפל המדרגה, אסור לאפשר לכל חסר דעת לעשות מה שעולה לו בראש. חלק מכבוד האדם זהו הגוף שלו. ואם אנשים מוכנים לראות את הביזוי הזה, עוד בזמן שמשפחתו של הנפגע עדיין שרויים בצער גדול, ואין להם קצת רגישות ואמפתיה למשפחת הנפגע, שבאותו זמן שהם רואים את הסרטון המשפחה עדיין יכולה להימצא בהלוויה של קרובם, זה אומר שהגענו לרמה של בהמות. הרי אף אחד לא היה רוצה שיראו את הסרטון שלו בטלוויזיה או באתר חדשות כיצד המחבל מכה אותו בגרזן, במיוחד לא בני משפחתו. זה האל"ף בי"ת של כבוד המת, וחייבים לשמור על זה. לפני זמן קצר שמעתי שיש תחרות עולמית שבה אנשים מתחרים על רמת הכאב אליה יכול האדם להגיע. כלומר, כמה אדם מוכן להכאיב לעצמו פיזית בכדי לזכות במקום הראשון, וכל זה מצולם ומוסרט ולאחר מכן עולה לצפייה ברשת. המראות שנראו שם היו מזעזעים ביותר, כדוגמת כריתת אברים וכדומה. אחד הדברים המחרידים ששמעתי היה על כך שטרוריסט חטף סטודנט והרג אותו ולא הסתפק בכך אלא שגם ביזה את גופו, וכל זה מתועד בתוך סרטון וכולם יכולים לצפות בו בחופשיות, בכל מקום ובכל זמן. רשעות בהישג יד... הבה נתאר לעצמנו, ול ו במעט, את הכאב של המשפחה לאחר מות יקיריהם, ואולי ככה ניטיב את דרכינו ונרסן את הסקרנות הבוערת בתוכנו. אחת המצוות החשובות שמצווה אותנו התורה לגבי מתים היא כבוד המת. כלומר, לאחר שהורגים אויב במלחמה, אסור לך להשאיר את החלל מוטל על פני השדה, מפני שזהו ביזוי המת ולכן חייבים לאסוף את אבריו, אם נקטעו, ולקבור אותו באדמה. מכאן נלמד כמה חשיבות נותנת התורה לכל מת, וזאת מכיוון שהגופה של האדם היא צלם אלוקים, וממילא אסור לנו להשפילה ולבזותה. לבני אנוש יש נטייה להידמות למה שהם רואים, אפילו אם הדבר מזעזע. אמנם בתחילה זה מאוד ירתיע אותם אבל ככל שיסתכלו על זה יותר וידברו על זה יותר, כך גם יתרגלו למחזה והדבר יהפוך להיות אצלם חלק מהשיגרה, זה כבר לא יציק להם כמו פעם. אותו דבר גם אצלנו, כאשר אדם מתרגל לצפות בסרטונים של הרג, רצח וחורבן, הוא מתרגל לזה, כביכול משלים עם המציאות הנוראה, ובאופן אינסטינקטיבי מצות כבוד האדם אצלו נעשית מזולזלת בעיניו ולא חשובה כבתחילה, משום שבשבילו לרצוח בן אדם זה לא כזה פשע נורא...זו שיגרה יום יומית. וגם לאלו שחרתו על דגלם את חופש הביטוי, ולשיטתם כל אחד יכול לעשות מה שהוא חפץ ולצפות במה שרוצה, ואם נאסור זאת הרי זה פגיעה בחופש הפרט. זוהי חשיבה מוטעית לגמרי! מכיוון שההשפלה והביזיון שעוברים משפחת הנפגע 14

15 מהווים פגיעה בכבוד האנושי המינימלי, ואם אנו מאבדים את זה במו ידינו אזי נשחת הצלם אנוש שלנו ולכן אני ממליץ לחסום כל סרטון שכזה ולא לתת לזה להגיע לעיני הציבור. ואני מוסיף שחובה לכל בר דעת לחסום לגמרי את המחשב או המכשיר הנייד )סלולארי( שברשותו ולמנוע גלישה לאתרים לא טובים ברשת, ולשם כך נדרש סינון חזק והרמטי, בעיקר במכשירים הסלולאריים, לטובתו ולטובת בני משפחתו. ואני ממליץ בחום לשמוע לדעת גדולי ישראל ולקנות רק מכשירים כשרים, ובכך ייטב לו ולבני ביתו. הרב גלינסקי שואל, כתוב בפסוק )בראשית ז, ב(: "מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שניים איש ואשתו", ולכאורה למה השתמש בלשון "איש ואשתו" שנראה שייך יותר לבני אדם, יותר פשוט לקרוא להם בהמות ותו לא? אלא מתרץ, התורה חלקה להם כבוד על כך שלא נזקקו עם חיות שאינם ממינם, ויש להם מעלה בזה שלא נסחפו אחרי זרם הפריצות ששלט באותם ימים. ולכן יש להעריכם על כך ולכנותם "איש ואשתו". אומר החפץ חיים, שמדברים מן השמים עם מי שמבין את השפה ולא עם מי שלא מבין. ה' שולח איתותים לעם ישראל כיון שהם מבינים את השפה. דוגמא לזה נמצא במה שהעמלקים פגעו בישראל ברפידים וזאת על שום מה? כיון שרפו ידיהם מדברי תורה. העולם הרי עומד על התורה, וכאשר בן תורה מרפה עצמו מלימוד התורה, מיד הוא מקבל רמזים ואיתותים מה' בשפה שכל אחד - ובמיוחד הוא - אמור להבין. לפני כאלפיים שנה, חי גוי שנקרא אבנימוס הגרדי, והוא תהה על קנקנם של ישראל. כינויו "הגרדי" העיד על עבודתו, שהיתה אומנות מאד בזויה ושפלה בימים הקדמונים. וכמו שאומרת הגמרא )קידושין פב.(, שאין מעמידים מהגרדיים מלך, ולא כהן גדול. ומדוע? לא משום שהם פסולים, אלא משום שאומנותם מזולזלת בעיני בני אדם, ולכן, אין זה מכבוד המלכות והכהונה למנותם לתפקיד נכבד. ויש אומרים שקיבל את כינויו "הגרדי", על שם מקום מגוריו בעיר "גדרה", בגבול סוריה ישראל. הוא הוזכר בדברי חכמי ישראל כגדול שבפילוסופים הנוכריים יחד עם בלעם כפי שמובא בילקוט שמעוני )בראשית קטו( המציין את הסיבה להצלחה או לכישלון במלחמות ישראל: "לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור ואבנימוס הגרדי". אבנימוס מוזכר גם במדרש רבה )שמות פר' בא יג, א(: שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה, אמר להם: הארץ היאך נבראת תחילה? אמרו לו: אין אדם 15

16 בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא )מקום גבוה(, אמר לו: שאלה יש לי לשאול אותך. אמר לו: איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום, אלא תשאל מה תבקש. אמר לו: היאך נבראת הארץ תחילה? אמר לו: נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כיסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, וברור הוא הדבר באזני בני אדם וכו'. אבנימוס היה גדול מסוקראטס, אפלטון ואריסטו, וכנראה לא עבד עבודה זרה כיון שתקף ולגלג על האלילים ועובדיהם. גם מבחינה פילוסופית וגם על הנבואה. הוא החשיב עצמו ל"חוזר בתשובה". והתנגד למנחשים, מעלים באוב, נביאים ועושי גורלות למיניהם. באחד מספריו, מלמד אבנימוס איך לזהות שרלטנים )נוכלים המתחזים לבעלי מופתים ויודעי העתיד(. הוא כתב גם ספר הנקרא בקרת מכשפות" ובו הראה את היסוד הרעוע של עובדי האלילים ודומיהם. ספר זה הפקיד אצל איזוביוס. ובהמשך, יוליאנוס הכופר האשים אותו כי כל מטרת ספריו לעקור את האמונה האלילית, לבוז לחוקים של האלילים ובכך לבטל מבני האדם את הנטייה הטבעית לעבוד אלילים. חכמי ישראל התנגדו לפילוסופיה של אבנימוס, ובאופן כללי לכל פילוסופיה, משום שסברו שרק התלמוד המביא לידי מעשה הוא גדול אך ברוב המקרים הפילוסופיה היתה נטולת פ ן מעשי ותיאורטית מכדי להגיע לידי מעשה. ומובא שם בילקוט שמעוני: נתכנסו כל אומות העולם אצל אבנימוס הגרדי, ואמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו )כיצד אנו יכולים להצליח במלחמה כנגד עם ישראל?( אמר להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם. אם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם, אין אתם יכולים להם. ואם לאו, אתם יכולים להם. שכך הבטיחם אביהם 'הקול קול יעקב' - בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובתי מדרשות - אין הידיים ידי עשו".. ואת זה בעצם אמר כבר יצחק אבינו שנאמר )בראשית כז, כב(: "הקול קול יעקב" כלומר שאם הקול קול תורה של יעקב אז אין "הידיים ידי עשו" ולא יוכל לנצח את עם ישראל במלחמות. וזאת עלינו לדעת, אם יש חלילה שפיכות דמים הרי זה בגללנו והכל תלוי בנו, כי אם תינוקות מצפצפים בקולם בתלמוד תורה ובחורים שואגים את דברי התורה בישיבות אז ממילא אין פגיעות בעם ישראל. במזמורי ההלל אנו אומרים )תהלים קיז, א(: "הללו את ה' כל גויים", ולמה שונאי ישראל מאומות העולם צריכים להלל את ה'? מכיון שרק הם יודעים כמה הם מנסים לפגוע בנו ולא מצליחים. כתוב בספר יהושע )א, ח(: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה 16

17 למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", ולכאורה האם נלמד את הדברים שבפסוק כפשוטם, שלא יעסוק האדם כלל בפרנסתו אלא אך ורק בלימוד התורה? והרי מצד שני כתוב )דברים יא, יד( "ואספת דגנך". רבי שמעון בר יוחאי )ברכות לה:( מסביר שאין כאן כלל סתירה. אלא יש ליישב ולומר שהפסוק שנאמר בו "לא ימוש ספר התורה מפיך" מתקיים בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמם יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר )ישעיהו סא, ה(: "ועמדו זרים ורעו צאנכם". ואילו בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו, מלאכתם נעשית על ידי עצמם, ומתקיים בהם הפסוק שנאמר )דברים יא, יד(: "ואספת דגנך", ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה. הנה גילו לנו חז"ל את הפיתרון. בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום אומות העולם נותנים להם הכל ומפרנסים אותם. אבל בזמן שעם ישראל יורדים ברוחניות וממילא נעשים יותר גשמיים וקשורים ל"דגן", כלומר לחומריות ומתרפים מלימוד התורה או לכל הפחות לא מקיימים אותה כתיקנה אז הם צריכים לפרנס את עצמם, וכשהם יורדים עוד יותר ברוחניות אז קמים אנשים מאומות העולם ומתחילים לטבוח בהם, ה' ירחם. פעם שמעתי שכיון שתלמוד תורה כנגד כולם לכן כולם נגד תלמוד תורה... כידוע, כתוב בזוהר הקדוש )פרשת תרומה קסא:( שהקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. כלומר, הוא הסתכל בתורה ולפיה ברא את עולמו. התורה היא תכנית שעל פיה נברא ונוצר האדם. ולמשל כמו שקודם שבונים בניין המהנדס מכין תוכנית, וכל פרט קטן שבתוכנית מהווה נדבך חשוב בהקמת הבניין, ואסור לשנות, כך כשבא הקב"ה לברוא את האדם, התוכנית שעמדה לפניו היא התורה הקדושה. לכן יש ללמוד אותה ולהגות בה ולהיזהר בכל מצוה שכתובה בה. וכמו בכל מכונה, היצרן בודאי יודע יותר טוב מכולם איך נכון וראוי להשתמש בה, ולא יתכן שיבוא אדם ויחליט להפעיל אותה לפי שיטתו, שאם יעשה כן הרי המכונה תתקלקל או לפחות במקרה הטוב לא תפעל את פעולתה כראוי. כך לא יתכן שאדם יחליט להתנהג בצורה אחרת, ואפילו בדבר הקטן ביותר, ממה שכתוב בהוראות ההפעלה שלו, היא התורה הקדושה. בורא עולם תיכנת את העולם הזה לפי התורה. בתוכנה זאת קבע כי אם העולם כולו - מן הקצה אל הקצה - יהיה פנוי רגע אחד מלימוד תורה מיד הוא יחזור לקדמותו, לתוהו ובוהו. ובמיוחד בזמנים בהם הרפיון מצוי, כמו ימי שישי, שבת וזמני נופש, מי שבכל זאת מתחזק ועוסק בתורה הרי שהוא מגן על העולם יותר, כי כשלימוד התורה נחלש אזי אחריותו של הלומד גדולה יותר ובד בבד גם שבחו. 17

18 אמנם, חובה לדעת, כי עם כל החשיבות שבדבר, יש להיזהר בבין אדם לחברו ולדאוג שלימוד התורה לא יבוא על חשבון השני. ולכן, אם האשה צריכה עזרה בבית בהכנות לשבת, אינך יכול להתחמק בטענה שאתה לומד... עליך לבטל מלימודך וללכת לעזור ולסייע, כי זהו צו השעה וזה רצון ה'. כמו שכתוב במשלי )פרק יב פסוק יח(: "י ש ב וט ה כ מ ד ק ר ות ח ר ב ול ש ון ח כ מ ים מ ר פ א". כלומר, יש פעמים שאדם נראה כחכם אך בפוע ל הוא מדבר דברים שאינם במקומם ופולט ביטויים שמכאיבים כמו חרב, דבר שמוכיח את עצם היותו בוטה ולא חכם. כי לשונם של חכמים מרפא, אינה פוגעת או מעליבה. גם התורה היא חכמה ותפקידה לרפא ולא חלילה לגרום להיפך. והלומד תורה מבריא עצמו ונפשו. 18

19 פרשת נח 2 קרירותו של עמלק א ם כל חטאת בימי נח הרחוב היה שטוף בכל מיני תאוות שונות ומשונות. תאוות אלו היו נגד רצון ה', ולכן החליט להשמיד את כלל האנושות כולה. ביהדות ישנם שני סוגי מלחמה. מלחמת חובה ומלחמת רשות. הפעם הראשונה בה מצווה ה' על בני אדם להילחם היתה במלחמת מחיית עמלק, והמאבק הזה מכוון כנגד מלחמת היצר הרע. ידוע כי עיקר המלחמה תהיה בגלות האחרונה המכ ונ ה גלות אדום. שורש הגלות הינו עמלק, נכדו של אדום, ואדום כאמור הוא עשו. ולעתיד לבוא, לפי הזוהר הקדוש, יהיו נשמות עמלק מבוללות בישראל ונשמות אלו קרויות ערב רב. נשמות הערב רב ימשלו בישראל ויגרמו חורבן גדול, כפי שאומר הנביא ישעיהו )מט, יז(: "מיהרו בנייך מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". בנוסף, נשמות אלו יקררו את ישראל כפי שנאמר )דברים כה, יח(: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים". "אשר קרך" מורה על לשון קירור. ונראה לי שפירושו גם לשון מלחמה. בנוסף אפשר למצוא במילה "קרך" משמעות של "קרי", כלומר טומאה מסוימת. טומאתם של עמלק היתה כה גדולה עד שהיו זורקים את העורלות של ישראל למעלה כלפי שמיא כביכול לה', ואומרים לו: "קח את העורלות של בניך". דבר זה הראה על זלזול בשיא הקדושה של ישראל והעיד על כך שעמלק מנגד מהווה את שיא הטומאה. כלומר, ישראל - ראשית הקדושה, ולהבדיל, עמלק - ראשית הטומאה, ולכן קיימת מלחמה תמידית ביניהם. וכן הוא הדין לגבי עשו ויעקב שתמיד היו במתחים ומלחמות זה כנגד זה. הדרך לנצח את עמלק היא על ידי לימוד תורה. עסק התורה מונע את המלחמה מעיקרה, וגורם לכך שעמלק בכלל לא יבואו להילחם בישראל. והדבר מוכח מהתורה לפי שכתוב )שמות יז, א(: "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם". ולאחר מספר פסוקים כתוב: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". המתבונן במילה "רפידים" ימצא כעין נוטריקון "רפו-ידיים", ודורשים חז"ל שהיות ורפו ידיהם מן התורה, עסק התורה נחלש אצלם, לפיכך הפסידו את חסינותם בפני עמלק, וכך למעשה - כתוצאה מאותו רפיון - החלה מלחמת עמלק בישראל. מלחמה זאת איננה רק גשמית, אלא אדרבה, עיקרה רוחני. מלחמה רוחנית היות והיא מסמלת את מלחמת היצר הרע באדם. 19

20 ובכדי לגבור עליו ולנצחו, על האדם לדמיין בחוש כי אם היצר הרע יביס אותו אז עמלק יעלה לשלטון. בנוסף לקרירות, שהיא הנשק החזק ביותר של היצר הרע-עמלק, עלינו לשים לב גם לאופן סידור החיים שלנו, שמשפיע על מצבנו הרוחני והגשמי. ואסביר את דבריי. ובכן, כאשר יש לאדם סדר יום מלא, ערוך ומאורגן, ושעותיו מסודרות, אז הוא אינו מוצא זמן להתקרר רוחנית ולעשות עבירות, הפנאי ממנו והלאה, ועל כן ניתן לראות אנשים, שאף על פי שאינם משקיעים זמן רב בלימוד תורה, למרות זאת הם בדרגה רוחנית גבוהה משום שחייהם מלאים ועמוסים בתוכן, והואיל וכך - בין אם ירצו ובין אם לא ירצו - הם חוטאים פחות, היות ואין להם זמן פנוי לכך. וכך מספרים על רבי אריה לייב ב"ר אשר גינצבורג, מחבר הספר "שאגת אריה", שבזמן פטירתו ביקש מה"חברא קדישא" שלא יאמרו עמו וידוי היות והוא איננו צריך לזה, היות ולא היה לו זמן לעשות שום עבירה. בנוסף, על האדם החפץ להינצל מהפסד במלחמת עמלק, לדאוג לזהירות יתר על ידי שילמד תחילה על מפריעי הזהירות, ונציין דוגמא לחלק מהם: א. הטירדה העולמית כמו במלחמת התשה היצר מתיש את האדם על ידי שמעסיק אותו בעניינים זוטרים וש ול יים, שאין בהם כל ערך, וכל מטרתו למנוע מהאדם לעסוק בתורה. דוגמא קלאסית לטירדה עולמית הם אמצעי התקשורת ושלל המכשירים הטכנולוגיים שמעסיקים את רובנו וגוזלים את מיטב זמננו. ב. הליצנות היא דבר יותר חמור, בפרט כאשר מדובר בליצנות על ענייני התורה שהרי הדבר גורם לזלזול וקירור בעבודת ה'. וכבר אמרו חכמינו ז"ל אמרו כי "ליצנות אחת - דוחה מאה תוכחות". ונראה לי שהא בהא תליא, כי הטירדה העולמית קשורה לליצנות, לאור העובדה שהתקשורת מקררת את האדם, ולמשל, הניסים שעושה עמנו ה' יתברך נקראים בלשון התקשורת "מזל"... ועוד, שלא מרבים לדבר שם דברים חיוביים שמחזקים את מצב האומה ומעלים להם את המורל. לדעתי, בסיסה של התקשורת הטמאה נוסד כבר אז, במלחמת עמלק. לפני שנים מספר, כאשר הגרמנים הפכו להיות אתאיסטים ומרדו בכל דבר שמוכיח אמונה בה', על ידי מעשים שעשו, מעשים אשר סותרים את עצם רצונם להיות דמוקרטיה ולפעול בשוויון זכויות. באותה תקופה היה אמנם אפשר ללמוד תורה בנקל, אך התרבות המערבית גררה יהודים רבים להיסחף אחרי עמלק, על ידי כך שהתחילו לבלות את זמנם בדברי הבל וליצנות במקום לשקוד על דלתות התורה, וכפי שכתוב )משלי ח, לד(: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום לשמור מזוזות פתחי". והכוונה היא שיהיה אושר למי ששוקד על דלתות התורה 20

21 וההיפך גם אפשרי. המציאות מוכיחה מעל לכל ספק כי תרבות המערב בנויה כולה על יסודות רעועים של שקר וכזב, וכל תכליתה הוא לקרר את רוחניותו של האדם, על ידי חופשים ובילויים למיניהם, שעל אף היתרונות הקיימים בהם, הרי שהם נותנים פתח לכניסת היצר הרע. וכבר דימו רבותינו את יצר האדם דומה לשאור שבעיסה, הגורם לעיסה לתפוח ולגדול, ובדיוק כך יצרו של האדם גדל ומתנפח עד שמביא את האדם לידי גאווה כעיסה מנופחת וחסרת אמונה. על כן ישנן שלוש מצוות שיש בכוחן לחזק את האמונה. א. לבנות את בית המקדש. ב. להעמיד מלך על העם. ג. למחות את זכר עמלק. על ידי קיום שלושת המצוות הללו ניתן להתמודד עם שורש הטומאה והניסיונות הגשמיים והרוחניים, ועלינו לשאת תפילה לה' שיעזרנו ויסייענו במלחמה נגד היצר וחילותיו. 21

22 פרשת נח 3 המבול והמסר אלינו אנדרלמוסיה רבה שררה בעולם לאחר שנ ח יצא מהתיבה. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו" )בראשית ט, כ-כא(. נח נטע כרם ענבים, לאחר שצמחו האשכולות הוא סוחט מהם יין, שותה ומשתכר, וזה הגורם לחטאו של בנו, חם, אשר ביזה את אביו ופגע בכבודו. מאז נתקלל חם "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" )שם כה(, הוא וכל זרעו אחריו יהיו משועבדים לאחיו, שם ויפת. בנוסף, התיקון על המעשה הנורא שעשה הוא לשקם את העולם שלא יהיה שומם, ולכן בני חם ממלאים הרבה מקומות נידחים בעולם. היות ויפת אחיו מנע מנח אביו להתבזות עוד יותר, לפיכך התברך שהוא וכל זרעו אחריו יזכו ליופי וחכמה. ואילו ש ם וזרעו התברכו להיות העם הנבחר, כתר ונזר הבריאה. במבול לא רק הבריאות התפרדו אלא גם העולם נפרד נוצרו הבדלים של יבשות והבדלי טמפרטורה קיצוניים בעולם עקב תזוזות הלוחות הטקטוניים ותזוזת יבשות באותה תקופה. אך היות ובארץ ישראל לא ירד המבול - נראה לדעתי ששם לא זזו הלוחות הטקטוניים - דבר שגרם לכך שעד ימינו אנו מדינת שראל מחוברת ליבשות אסיה, אפריקה ואירופה. באותה תקופה השתדלו אזרחי העולם להיות מאוחדים, ובראש עמד נמרוד מלך בבל, שבראש מעייניו עמדה מטרה אחת והיא - לכפור במציאות ה' בעולם. בתגובה למבול היו כופרים שאמרו שאין זה מופת שמיימי אלא סך הכל מדובר במציאות קיימת, תופעת טבע אמנם נדירה, אך ידועה, פעם ב שנה השמיים נופלים ונגרם מבול לעולם, כך לפי שיטתם הפסולה והמעוותת. אך בפועל כולנו יודעים למה באמת ירד המבול, התורה כבר הודיעה לנו זאת בתחילת הפרשה, ה' רואה את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ואז הוא פונה לנח ואומר לו: קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ )שם ו, יא-יב(. כביכול ה' מתחרט על כך שברא את האדם, מלבד נח ובני משפחתו, שמצאו חן בעיניו. השאלה הנשאלת היא, הרי אין דבר נעלם מה' יתברך, הוא בוחן כליות ולב ויודע עתידות, כיצד אם כן ייתכן שיתחרט על דבר שעשה, בעצם בריאת האדם? והתשובה לכך היא שה' אמנם ידע שיהיו אנשים רעים בעולם, אך היקום נברא 22

23 בעיקר לאנשים הטובים, ועל בריאתם לא הצטער. כפי שאדם לא מתחרט על כך שהוא מביא ילדים לעולם למרות שהם עתידים להיפטר כאשר יהיו זקנים. כלומר, על אף שבעולם יש אנשים לא טובים, אין הם מהווים את עיקר הבריאה, העולם נברא אפילו בשביל מספר מצומצם של אנשים טובים שיחיו בו. וגם אנו שואפים להיות מאותו קומץ של אנשים טובים, שיכולים לומר באמת, עם חיוך, את מאמר הגמרא )סנהדרין ד, ה(: "בשבילי נברא העולם". 23

24 פרשת לך לך בעל חסד - ולא "פרייאר"... בעודי מתלבט על מה לכתוב בהקשר לפרשתנו, נזכרתי בבדיחה שסיפרתי לאחד התלמידים שלי בתיכון 'קריית נוער' בירושלים. התלמיד סיפר לי שהוא אוהב ללמוד תנ"ך ואני אמרתי לו: "אתה יודע, תנ"ך זה ראשי תיבות של תראה נהיינו חברים". התלמיד התאפק שלא לצחוק אך לא יכל לכבוש את חיוכו ואמר: "אבל, זה לא מסתדר. תנ"ך זה עם האות כ' בסוף ולא ח'". השבתי לו: "יפה מאוד, זה בדיוק העניין. החכמה היא להיות חברים גם מתי שלא מסתדרים"... וכך, באותו שבוע ראיתי גם שסדר הדברים בפרשה לכאורה לא מסתדר. בציווי של הקב"ה לאברם נאמר )בראשית יב, א(: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ונראה לכאורה שהסדר צריך להיות הפוך. כלומר, קודם לצאת מבית אביך, אחר כך ממולדתך, שזו השכונה והעיר בה נולדת, ורק לבסוף, לאחר מכן לצאת מארצך. ומדוע הקדים את המאוחר? אך הדברים יובנו היטב לפי מה שנסביר, ואז נראה שבאמת הפסוק הלך מן הקל אל הכבד. "מארצך" - מלמד שהציווי לאברם היה ללכת לארץ שונה מהארץ בה גדל ולא דומה לה. "ממולדתך" זו הוראה קשה אף יותר, כי כאן הצטווה לעזוב גם את כל ההרגלים שהיה רגיל בהם במקומו הנוכחי. "מבית אביך" זהו שיא הקושי, כי ודאי אין זה פשוט כלל וכלל לעזוב את בית אבא על כל המשתמע מכך, לבצע עזיבה טוטאלית של כל צורת חינוך שהורגל בה, וכעת ללכת אל הלא-נודע. מצוות אלו היו קשות אף יותר ממצות ברית המילה שעשה אותה בשמחה למרות הקושי והגיל. בזכות מסירות הנפש של אברהם חרף העובדה שמדובר בלקיחת סיכון לא פשוטה, לקיים את המצוה הזאת בגיל מבוגר כל כך, היא זאת שגרמה לכך שזרע אברהם מקפיד על מצות ברית מילה עד ימינו אנו ומקיים אותה בשמחה. לא מצפים מאיתנו לעשות מעשים שמעל ומעבר ליכולותינו. אבל מצפים שנלך עם ה' ונעשה יחד איתו את כל המצוות, ואז ממילא נצליח לקיים את כולן בשמחה ומתוך אהבת ה'. כי לעשות אותם לבד זה קשה ואף בלתי אפשרי. אך אברהם אבינו לא היה לבד! היתה לו אמונה תמימה ופשוטה במשך כל ימי חייו, והוא 24

25 לעולם לא הרגיש לבד מפני ש כ ל ל בעצמו דבקות בה' יתברך, וידע כי ה' עומד לצידו בכל עת וזמן. בדידות שכזו מצאנו גם אצל יוסף הצדיק שהצליח והתעלה בעבודת ה' על אף שכביכול היה בודד. וזאת למרות שקשה להבין ולתפוס בשכל כיצד אדם בודד וגלמוד יצליח לשרוד מבחינה רוחנית בגיל נערות, ועוד בארץ נ יכ ר כאשר מסביבו עבדים ושפחות מלאי זימה ושטופים בתאוות, ואף על פי כן, יוסף, כנראה בעזרת הכוחות שקיבל בירושה מאברהם אביו ובעיקר בעזרת החיבור לה' והאמונה התמידית בו ובהשגחתו, הצליח לגייס כוח רב ותעצומות נפש ולהתמודד עם הקושי של הבדידות והניסיונות הרבים הנוספים שהיו לו. בתורת הקבלה הס פ ר ה 7 מסמלת את הטבע, ואילו הס פ ר ה 8 מסמלת את כל מה שמעל הטבע. העולם כולו מונהג על פי הס פ ר ה 7. כלומר, על פי דרך הטבע. אך עם ישראל מונהג על פי הס פ ר ה 8. כך שגם כאשר כל העולם הולך אחרי חומריות ותאוות גשמיות ופסולות עדיין יכולים עם ישראל להתמודד כנגד הטבע האנושי. ישנו מדרש )בראשית רבה סדר בראשית פרשה יט( האומר: עיקר שכינה בתחתונים היתה. כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון. חטא קין והרג את הבל, נסתלקה לרקיע השני. בחטא דור אנוש שעבדו עבודה זרה, נסתלקה לשלישי. בדור המבול, לרביעי. בדור הפלגה, לחמישי. בימי הסדומיים, לשישי. ומצרים בימי אברהם, לשביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים ואלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. עמד אברהם והורידה לשישי וכו'. על פי הסוד, השישי רומז ליסוד. אברהם אבינו היה יסוד ועמוד העולם והוא זה שהשתית וייסד דרך חיים לכל הבאים בשערי העם היהודי. בספרים הקדושים מובא שאברהם אבינו הוא מידת החסד, מפני שהוא בעצם המציא את המושג של "גמילות חסדים" והערבות ההדדית בדורו. מניסיוני הקטן בחינוך, הייתי ממליץ לבתי הספר ולתלמודי התורה בארץ ובעולם, לתגבר שעות וללמד יותר מידות טובות ודרך ארץ, אהבת הארץ ואהבת ישראל. בנוסף יש לחנך יותר איך להיות ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, ולא להיפך חלילה. בנוסף, התופעה שבה מכנים אנשים שעושים חסד בכינוי הזול "פראייר" חייבת להיפסק, ומיד. כי פשוט וברור שאברהם אבינו לא היה "פראייר" כאשר הכניס לביתו אורחים, ולא סתם אורחים אלא ישמעאלים. כך היא תורת אמת. תורה עם ערבות הדדית ללא הבדלים בין זכר לנקבה ובין דת לעדה. וכאשר יוצרים הבדלים בין עדות ובונים מחיצות בין אנשים אזי התורה נהפכת 25

26 לסם המוות, וכתוצאה ישירה מכך האדם שוקע בבוץ של שקר. הסיבה שיוסף הצליח לעמוד בניסיונות שניצבו בפניו לדעתי כרוכה בכך שלא התנכר לאחיו אלא התייחס אליהם באהבה. דבר זה למד יוסף מסבו, אברהם אבינו, שגרם לאלפים ורבבות להפוך גם הם לגומלי חסדים ולהתקרב לה'. ואחרי הכל, יחד עם כל הקושי הרב, כדאי ורצוי לכל אדם, ואף מומלץ ביותר, לשאוף להיות כמו אברהם אבינו. והראיה, שאם לא היה עוזב אברהם אבינו את ארצו - לא היה זוכה לבנים, מכיון שבדרך הטבע, על פי המזל, בחוץ לארץ הוא לא היה אמור לזכות לבנים, אבל בארץ ישראל ההנהגה היא מעל הטבע ולכן זכה לבנים, והשתלם לו לעזוב את מולדתו ולהיות "פראייר"... למי שלא יודע, אברהם ושרה נולדו כשהם עקרים, ללא יכולת כח הולדה. אבל, כל זה דווקא מחוץ לשטחה של ארץ ישראל. וכן היה צפוי גם לפי האצטגנינות, גלגל המזלות, הכוכבים, האסטרולוגיים והנומרולוגים למיניהם. ולכן ביקש ה' ממנו לצאת מאצטגנינותו, היות והוא מעל המזל לכן מובטח לו שכנגד כל הסיכויים ייפקד בזרע של קיימא, וכך גם היה אצל יצחק. הזוהר הקדוש מסביר שבלידת יצחק התעברה בו נשמה נקבית )של נקבה( שאינה מאריכה ימים, מצד שרה אמנו, וכאשר אברהם אבינו לקח את יצחק לעקידה, פרחה נשמתו הנקבית והתעברה בו נשמה זכרית מצד אברהם אבינו. דבר אשר ללא ספק תרם רבות לכושר הילודה שלו. ובזכות העקידה נולד יצחק כביכול מחדש, ולכן מיד אחרי כן נתבשר אברהם על הולדת רבקה, כלתו של יצחק. מלימוד תורה, מקיום מצוות ומעשיית חסד לא מפסידים מאומה! לא בגשמיות ולא ברוחניות! על כן, בפעם הקרובה שנקרא את מזמור התהילים )פרק קכא(: "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים", ניזכר בהרים-ההורים שלנו, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד. ולא נשכח גם את הגבעות, והן האימהות, שרה, רבקה, רחל ולאה. כי האדם מסוגל להתעלות רק כאשר הוא מסתכל ודואג לטובת הציבור וצרכיו, ושואף תמיד להתעלות ובפיו תדיר ממלמל: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי". כי כל האבות, ובפרט אברהם, הוסיפו לעולם המון דברים טובים ומועילים, וביניהם מסירות נפש, קדושה ואהבה לה', דברים שכולנו ודאי שואפים גם להמשיך להוסיף לעולם. 26

27 פרשת לך לך 2 ריבוי ההשתדלות מראה על חוסר ביטחון לפני שאבוא לדבר מענייני הפרשה אקדים הקדמה קצרה ומעניינת אודות עברו של אברהם אבינו קודם שנתנסה בניסיונות. יש שסברו שאברהם אבינו היה עובד עבודה זרה בצעירותו. יש שיטות הטוענות שהכיר את בוראו בגיל 3 ויש אומרים שהכיר את בוראו בגיל 40. לכן החלטתי לחקור את העניין. ולהפתעתי מצאתי בפירושו של האבן עזרא )בראשית יא, א( שאברהם היה מבוני המגדל. ואני מוסיף שכוונתו אולי שהוא היה מאלו שלא רצו בפילוג והפרת האחדות שהייתה קיימת בזמנו. ממשיך האבן עזרא ואומר: "ואל תתמה כי נח וש ם היו ש ם, כי לא מת ש ם עד שהיה יעקב אבינו בן חמישים שנה ויותר". אך ראיתי בילקוט שמעוני על תהלים )רמז תרי"ד( שכתב שאברהם ונח לא סייעו בבניין המגדל. וכן במדרש ילמדנו )ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות מט( מובא כך: ארבעה חסידים היו שם בדור הפ ל ג ה: שם, ועבר, ונח, ואברהם. שם ועבר ואברהם הטמינו עצמן. אשור פירש מהם, שנאמר "מן הארץ ההיא יצא אשור", אל תקרי "מן הארץ ההיא" אלא "מן העצה ההיא", הלך ובנה נינוה, לפיכך חמל עליו בימי יונה ולא הפכה. אבל נח עמד ומסר עצמו על קדושת השם והיה מוחה בהם, ולא קיבלו ממנו. וראיתי בספר ירחמיאל )עמוד 123( שציין את שמות שנים עשר האנשים שלא השתתפו בעצת דור הפלגה והם: אברם, נחור, לוט, רעו, טינוטו, צבא, אלמודד, יובב, אצר, אבימאל, שבבא ואופיר. שם גם מובא שאלו האנשים נתפסו על שלא השתתפו עם שאר אנשי הארץ לבנות את המגדל וניתנו בבית הסוהר של יקטן, נשיא בני עבר. בהמשך הוא שיחרר אותם וכולם ברחו חוץ מאברם שסירב ללכת ושם בטחונו בה'. לאחר מכן, פנחס, נשיא בני יפת, ונמרוד, נשיא בני חם, כעסו על אלו שברחו והוציאו את חמתם על אברם וזרקו אותו לכבשן האש באור כשדים. וכן ראיתי בספר אבן ישראל )ראש השנה דף ד( שמוכיח שבתחילה היה אברהם עובד עבודה זרה, כי רק כך יכל להשפיע על הדור לחזור בתשובה כיוון שבכך היווה להם דוגמא אישית. אך הראיה החזקה ביותר היא הגמרא במסכת עבודה זרה )דף יח, סוף עמוד ב( ששם מפורש שאברהם אבינו לא עבד עבודה זרה, ונצטט את לשון הגמרא: "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "אשרי האיש אשר לא הלך 27

28 בעצת רשעים"? זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו. שנאמר: "הבה נבנה לנו עיר". "ובדרך חטאים לא עמד" - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד". "ובמושב לצים לא ישב" - שלא ישב במושב אנשי פלישתים, מפני שליצנים היו שנאמר: "ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו". כידוע, עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. ניסיונו הראשון היה באור כשדים, כאשר נמרוד מאיים עליו ופוקד עליו לעבוד עבודה זרה, ו לא - הוא יושלך אל כבשן האש. אברהם מסרב בכל תוקף, ונמרוד - ללא היסוס - משליך אותו לכבשן. תארו לעצמכם לרגע איזה ניסיון גדול ועצום! אבל, ראו זה פלא, התורה אינה מאריכה לספר, ואפשר לומר שאף אינה מזכירה כמעט דבר, בתיאור הניסיון הזה. ואילו בניסיון הירידה למצרים - לעומת זאת - התורה מאריכה בתיאורים, למרות שזהו לכאורה ניסיון קטן יותר. אלא שאין זה לחינם. הדבר בא להורות לנו שהגדולה היא כאשר אדם עומד בניסיונות קטנים מספר רב של פעמים. ואם יעמוד בהם בגבורה ויצלח את כולם ייחשב לו הדבר להצלחה גדולה יותר מניסיון גדול של פעם או פעמיים. משל למה הדבר דומה? לאדם שגרם לזבוב ללכת שבי אחריו. טבעו של זבוב הוא לחזור ולהציק לאותו אדם, וכך אכן עשה. אבל הלה מצליח לגרש את הזבוב מבלי להתרגז. ולפתע, עד שהצליח להיפרד מהזבוב לשלום, הגיעה דבורה שגם היא מציקה לו פעמים אחדות והולכת. והנה, גם הפעם הצליח לשלוט בעצמו ולא לכעוס. והנמשל מובן. הניסיון עם הזבוב הוא ניסיון קטן, אך כיוון שחזר כמה פעמים, הוא נעשה ניסיון גדול. ואילו הניסיון עם הדבורה הוא ניסיון לכאורה יותר גדול אך כיוון שאינו חוזר באותה תדירות גבוהה כמו הזבוב אזי הניסיון הוא קטן. לכן האריכה התורה, הרחיבה ופירטה, בדבר ניסיון ירידת אברהם למצרים, כדי ללמד אותנו שהעיקר הוא לעמוד בניסיונות קטנים אך ממושכים וארוכים. וזהו עיקר עבודת היהודי בעולם. להתמודד עם דברים קטנים אך מכעיסים, שחוזרים על עצמם. העיקר הוא התוצאה של העמידה בניסיון ששונה וחוזר על עצמו ולא התוצאה של העמידה בניסיון חד פעמי. לאחר הניסיון הראשון, אברהם אבינו יורד למצרים, מחמת הרעב בארץ, שם הוא מוצא עצמו מול שוקת שבורה להפתעתו, ושלא כמצופה, הוא נוכח לראות שבמצרים הרעב גדול יותר, אבל בכל זאת ואף על פי כן, אברהם אינו מהרהר לרגע אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא. 28

29 הרמב"ן )בראשית יב, י( אומר: "ודע כי אברהם אבינו ח ט א ח ט א גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממוות, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה". כלומר, למרות שבעיקר הניסיון אברהם עמד, אבל חטא בירידתו למצרים. כי לכאורה ניסה לעשות השתדלות מבלי לשאול את פי ה' אם זהו הדבר הנכון והראוי לעשות כדי להשיג אוכל. היה עליו לבטוח בה' שיציל אותו מלמות ברעב, ורק עליו היה לו לסמוך ובו לבטוח. ובעקבות אותה הפעולה שירד לחפש אוכל במצרים, נענשו זרעו וירדו לאותו מקום. ללמדנו כי המשתדל יותר מדי, יכול לבוא על עונשו. אחד מגדולי הרבנים בישיבת "תפארת שרגא", הרב זאב מאור, המכונה בפי התלמידים - "איש ורב האמונה", הפתיע פעם את כל הישיבה באומרו שיש אפשרות שבה האומר "בעזרת ה'" הוא בעצם כופר... אבל זהו במידה וכוונתו היא "גם" בעזרת ה', בנוסף לעזרה שלו. כששמענו זאת, שאלנו אותו, אם כן מה צריך לומר? וענה: יש לומר "רק מה'", רק הוא ואין עוד מלבדו. באותו יום גם סיפר לנו על העשיר המפורסם, הברון רוטשילד, שפעם נכנס לחדר הכספות שלו לבדוק את אוצרותיו, ותוך כדי שהייתו שם נטרקה הדלת באופן שלא יכל לפותחה מתוך החדר... נותר הברון כלוא בכספת מבלי יכולת לקרוא לאיש שיחלצו משם. כך שהה שם ימים אחדים ברעב ובצמא עד שמצא שם את מותו... בטרם מותו כתב על הדלת בתמצית דמו: "העשיר הגדול בעולם מת ברעב"... )ויש גירסא האומרת שהוא כתב על הקיר את המילים: "ה' אלקים אמת"(. כשסיים את הסיפור שאג הרב: "עלינו להאמין שכל הקורה אותנו, הכל ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, והכל מדוקדק בחשבון מדויק, כך שאי אפשר לקבל מאומה יותר ממה שנגזר עלינו לקבל!" פגשתי כמה אנשים עשירים בחיי. אמנם לא בסדר גודל של רוטשילד, אבל ביחס אל רוב העולם נחשבו כעשירים, וראיתי שהשמחה מהם והלאה. אמנם, אותם עשירים שבנוסף לעיסוקם במלאכה היו גם לומדים ומקיימים את התורה, על פניהם ניכר יותר זוהר, יותר שמחה. לאחר חשיבה מעמיקה חשבתי על הצורה שבה כותבים את המילה "אושר", וכיצד כותבים את המילה "עושר". 29

30 הבדל של אות אחת, שאפילו דומה ואינה ניכרת כמעט בביטויה ובהגייתה, וחשבתי לעצמי שאם אושר היה מסתדר עם עושר אז היו כותבים את המילה בצורה זהה. אך מכיוון שאושר ועושר בדרך כלל לא מסתדרים יחד, לכן הם כתובות בצורות שונות. ראיתי בפרשה עוד פרט שמצריך הבנה. אולי שמתם לב שכאשר אברהם יורד למצרים הוא גם פוחד שיהרגו אותו המצרים ולכן גם מבקש משרה שתשקר כדי שייטב לו והוא יקבל מתנות. ולכאורה מה פשר הדבר? את התשובות קיבלתי מחברי היקר, הרב הראל עמר שליט"א, שהסביר לי כך: "מה שאברהם ביקש בכוונה סכום עצום שאי אפשר לעמוד בו הוא כדי ששרה תישאר ברשותו, אך לבסוף המלך קנה אותה בסכום הגדול שהקציב לו, וכל זה היה לכאורה כהשתדלות, ותחושת הפחד ביטאה לכאורה כעין חוסר באמונה, ועל זה אומר הרמב"ן במפורש שההשתדלות של אברהם לא הייתה נכונה אלא השתדלות יתירה". כידוע, בזמן מלחמת ששת הימים המצב במדינה היה קשה והגיע לידי כך שאדם אחד רצה לשים קץ לחייו, הוא לא מצא טעם וסיפוק בחייו ולכן מאס בהם והחליט לאבד עצמו לדעת. מה עשה? עלה לקומה האחרונה של בניין העיריה הגבוה בתל אביב ו...קפץ. למזלו הוא נפל היישר לתוך מזרקת המים שעמדה שם מלאה על גדותיה, ונשאר בחיים. לאחר שהחלים מהמכות שבכל זאת קיבל ניסה שוב לשלוח יד בנפשו והפעם הלך לבניין גבוה עוד יותר, שנקרא "כל בו שלום" )והיום נקרא: מגדל שלום מאיר(, שם, מתחת לבניין היה כביש סואן, מכוניות רבות שנוסעות במהירות מופרזת, כך שלפי הסטטיסטיקה שלו הוא היה אמור הפעם למות. הוא המקם באיזו פינה בגג ו...קפץ. אך שוב תכניותיו השתבשו, ומה שקרה בפועל זה ש"במקרה" ]ולא בכדי המילה 'מקרה' מורכבת מאותם אותיות של "רק מה'"[ הגיעה משאית משא פתוחה כשעליה ערימה של מזרונים והוא נפל עליהם נחיתה רכה, ויצא בלי פגע, גם הפעם. הסיפור הזה מלמד שאי אפשר לעקוף את רצון ה'! חייו של האדם הם בידי ה' יתברך. ואפילו רוצח לא יכול להרוג אדם אם לא נגזר עליו למות. מהמעשה הזה נלמד לכל תחומי החיים. יפנים האדם כי גם אם שלא קיבל שידוך בדיוק לפי רצונותיו, גם אם נפלה בחלקו אישה רעה, אין צורך וגם לא תועלת - לבכות ולכעוס, כי הרי הגזרה נגזרה 40 יום קודם יצירת הוולד, שאז בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! עוד לפני שנוצרנו נקבע לנו כבר עם מי נחיה. וזה הדבר הכי טוב שיכול להיות לנו. ועכשיו ישאל השואל, והרי מצינו גמרא מפורשת )מועד קטן יח:( האומרת שמותר 30

31 לארס אישה בחולו של מועד מחמת החשש שמא יקדמנו אדם אחר, וישתדך איתה לפני שהוא יספיק לעשות זאת. ואם כן הרי זה סותר, וכי מישהו יכול לבטל או לשנות את הגזרה שנגזרה כבר אז? והגמרא עצמה כבר שואלת זאת, והרי אמר רב יהודה בשם שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", וכן היא מכרזת בכל יום "שדה פלוני לפלוני". וכיון שזיווגו של אדם נקבע על פי בת קול, למה יש לו לחוש שמא יקדימנו אחר!? אלא התשובה היא שאכן יש אפשרות שאדם יתחתן עם אישה, הגם שלא הכריזו עליה כשייכת לו קודם יצירתו. וזאת רק אם יתפלל. בכוחה של התפילה לשנות את הקביעה שהוכרזה מאז. אבל הבה נודה, התירוץ קצת קשה לתפיסה. אלא שזה בא להרגיע אותנו מבחינה פסיכולוגית, כי ההסתברות שאדם יתפלל שהזיווג של פלונית ימות ובאמת כך יהיה, הוא אפסי ומזערי. ואם כבר, אולי יתקיים בו "המתפלל על חברו - נענה תחילה", לטוב ולמוטב... וכך גם הבטיח פעם הרב קנייבסקי לתלמידיו, שאם אדם יצליח לשנות את זיווגו אז הוא יקבל ממנו ברכה. ומה גרם לו להבטיח את זה? כדי להדגיש שאין סיכוי לשנות את הזיווג שנקבע לך לפני שנוצרת. ומי שחושב שיש ביכולתו לשנות את הזיווג שלו אז שידע שהוא "חי בסרט". ומה שכתוב שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, המדובר הוא בשידוך שני. אך כמה ייהנה או יסבול מהתנהגותה של אשתו, הדבר תלוי במעשיו, כך שמעשיו של האדם יכולים לקרב אותו לאשתו ויכולים גם להרחיק אותו, ואפשר להמליץ כאן את מאמר חז"ל: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך... וכמובן שהדבר מותנה אם ילך בדרך ה' והמעשים הטובים או לא. היום אנשים עושים 30 יום ירח דבש וכנגד זה מקבלים 30 שנה עקיצות. ושניהם גם הדבש וגם העקיצות - באים מהדבורה... וממילא, יכול מישהו להחליט: לא מדובשך ולא מעוקצך... וברגע שנגזר על האדם ניסיון מסוים, אי אפשר למנוע אותו, כי הגזרה כבר נגזרה ואין לשנותה או לבטלה. אברהם, בעודו עומד בניסיונות הקטנים, השתדל יתר על המידה. ועל כך נתבע, ונגזרו גזירות קשות על בניו. ועל עניין ההשתדלות אומר חובת הלבבות שגם אם כל באי עולם יתאספו למקום אחד לא יוכלו להוסיף ולגרוע כחוט השערה ממה שנגזר עליו לקבל. בהמשך הפרשה מסופר על מלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים. מבין הלוחמים היה כדרלעומר שנלחם יחד עם עוד שלושה מלכים והם ניצחו את חמשת המלכים. לאחר מכן בא עוג ומספר לאברהם על המלחמה. הוא עושה זאת כהשתדלות 31

32 לממש את מזימתו, כל רצונו הוא שאברהם אבינו יצא למלחמה וימות ואז הוא יוכל לחטוף אליו את שרה, בהיתר לכאורה. וכפי שתכנן, כך היה, אברהם יוצא להילחם כדי להציל את לוט אחיינו מהשבי, למרות שהם נפרדו לדרכם עקב תגרה שפרצה בין רועי אברהם לרועי לוט על שייכות הארץ. אברהם נלחם במלכים בעזרת צבא של תלמידי חכמים המונה שלוש מאות ושבע עשרה אלף לוחמים בלבד, וכך כובש צבא של 2 מיליון ו- 700 אלף לוחמים. וגם על השתדלות זאת נתבע, מכיוון שעשה אנגריא והשתמש בתלמידי חכמים, וכידוע הלכה היא שאסור להשתמש בתלמידי חכמים לצורך מלחמה. ולכן לא רק שגלו בניו למצרים אלא גם נשתעבדו שם כי תלמוד תורה כנגד כולם ואסור לבטל תורה ומי שמבטל תורה, הורס ופוגע בעם כולו. בעקבות אותה תגרה עבר לוט לכיכר הירדן ושם נחטף על ידי המלכים. אברהם הצליח לשחרר אותו, ובמרוצת הזמן עובר לוט להתגורר בסדום ושם נעשה עשיר מופלג. לפני ביצוע הפיכת סדום, באו המלאכים ואמרו ללוט שכאשר סדום תושמד והוא ימלט, ייאסר עליו להביט לאחור על הממון והרכוש שהולך לאיבוד. אשתו, שלא התאפקה והביטה אחורה, נהפכה לנציב מלח. ומדוע? כי השתדלה יותר ממה שהיה צריך ולא הקשיבה לרצון ה'. עלינו ללמוד מכך כי אין לנו להרבות בהשתדלות ובמאמץ כדי להשיג דבר, הלא ממילא כבר נגזר משמיים אם נקבל אותו או לא, ולשם מה לעבוד קשה, להתייגע ולעמול, ובסופו של דבר לצאת בפחי נפש, מאוכזבים ומתוסכלים? נבטח בה' שיעשה הטוב ביותר בשבילנו, ומתוך ידיעה זו נצליח לעבדו ביישוב הדעת, ללא טרדות ודאגות. 32

33 פרשת וירא אמונה תמימה ללא ספקות! בפרשת השבוע ישנו יסוד חשוב שקשור בקשר אמיץ לשמחת חתן וכלה. פרק כ"ב בחומש בראשית הוא אחד הפרקים המכוננים בתולדות עם ישראל, עקידת יצחק היא אחד מבסיסי זכות האבות של עם ישראל ומהווה את עיקר התפילות בראש השנה כאשר המצוה העיקרית היא תקיעת שופר, זכר לאילו של יצחק אבינו, אך מעבר לכך, הפכה עקידת יצחק לסמל של עמידה בניסיון ונכונות אין סופית להקרבה. כתוב בפרשה )בראשית כב, א(: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני". ודרשו רבותינו )סנהדרין פט:( "אחר הדברים האלה", אחר דבריו של שטן, שאמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! זקן זה הוא כפוי טובה, חננתו למאה שנה פרי בטן, הרבית לו כסף וזהב, ומכל הסעודה שעשה, לא היה לו תור או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם הייתי מבקש ממנו - ז ב ח את בנך לפניי, מיד זובחו, מיד "והאלקים נסה את אברהם". ולכן ה' מתגלה אל אברהם ומצווה אותו לעקוד את בנו יצחק כאשר הוא בגיל 100 וכל זאת כדי להוכיח לשטן שאברהם נאמן לו. ומסיבה דומה הוא נותן לו בן לעת זקנתו, בגיל מאוחר, כי בן זה עתיד להיות חלק ניכר ועמוד תווך בהקמת עם ישראל ועל כן הוא חייב להיות בן שראה ולמד מה הם יסודות חזקים באמונה וראה ולמד כיצד מתמודדים עם הרבה ניסיונות של אמונה בחיים. אמונתו של אברהם התחילה עוד טרם הולדת יצחק, כאשר ידע שייתכן ויצטרך לעמוד יום אחד בניסיונות קשים עד מאד, שהקשה בהם הוא הקרבת בנו. ולכן, אברהם אינו מקריב קרבן כי יודע שאולי הוא עתיד להקריב קרבן גדול מאד. והיות והשטן לא האמין שהוא מסוגל, לכן קטרג עליו. נתאר לעצמנו את הניסיון הגדול הזה! אברהם היה מלך! הוא גרם למיליוני אנשים להפסיק לעבוד עבודה זרה ולחדול מלהקריב את בניהם לאלילים. והנה, ביום אחד בהיר, קבל עם ועולם, הוא עצמו הולך להקריב את בנו! מה יגידו עליו ברדיו? מה ידברו באינטרנט? תתאר לעצמכם את כמות הטוקבקים הנדהמים בכל אתרי החדשות... כותרות מרוחות על העמודים הראשונים שבעיתון! כמה "פאשקווילים" ושלטי חוצות יוציאו נגדו! ללא ספק, זהו ניסיון גדול! אך אברהם אינו מתייחס לכל זה, הוא הולך בשמחה יחד עם השכינה שמתלווה אליו מתוך חשיבה ברורה שהבן שלו לא באמת שלו אלא הכל מה'! אפילו הכתוב מעיד על כך שה' זכר את ברית אברהם ואת ברית יעקב. כמו שנאמר: 33